חיפוש
  • Michal Blinder

מי מגדל פה את מי בעצם

עודכן ב: 15 אוק 2018

אנחנו חושבים בטעות שאנחנו הם אלה שמגדלים את הילדים שלנו, אבל בעצם הם אלו שבאו לגדל אותנו - איך?

כל יום מתחת לאף שלנו הם מרימים לנו דגלים, מאותתים לנו, שמים לנו מראות. מראות שאנחנו חווים אותם ככאב, כאי נוחות, כהתכווצות.

התחושה הזו לא נעימה לנו ולכן ברוב המקרים אנחנו הודפים אותה, מעבירים נושא, או מוצאים משהו יותר חשוב עכשיו להתעסק בו.

אף אחד לא רוצה להרגיש לא נוח. אבל אי הנוחות הזו - היא החץ הכי מדוייק שנקבל בחיים האלו - מהילד שלנו שמכיר אותנו הכי טוב ולכן גם משקף לנו את זה (בלי להיות מודע לכך כמובן), חץ שמדייק לנו בבירור איפה יש לנו בתוכנו עבודה לעשות.

נשמע יפה בתאוריה, אבל מה זה אומר במציאות? שאלה מעולה!


מי פה מריץ את מי לדעתך

קחו אותי ואת הבן שלי עומר לדוגמא... רק לפני שנה, כשעומר היה בן 6, אני זוכרת אותנו מבלים בגינה אחר הצהריים. הוא כבר היה גדול, עצמאי פחות או יותר, ועדיין בכל פעולה שעשה על המתקנים, צעק לי "אמא, תראי אותי!" הייתי מרימה מבט, מסתכלת בחוסר רצון ואומרת לו "יופי מתוקי" ובאותם רגעים ממש, בתוך תוכי הלך וגדל לו הר געש של רגשות שעמד להתפוצץ...

שאלתי את עצמי - עד מתי? למה הוא לא פשוט משחק ועוזב אותי בשקט? למה הוא כל כך תלותי? מה הוא רוצה ממני? שיתן לי קצת שקט? למה הילדים האחרים פה לא קוראים לאמא שלהם כל שנייה? ועוד מחשבות מהסוג הזה...

הכעס, המרמור, הכיווץ הזה שהלך וגדל בתוכי סיפר לי משהו חשוב על עצמי.

הוא סיפר לי: -שחשוב לי שהוא יהיה עצמאי כשאנחנו בחוץ -שחשוב לי שהוא לא יהיה תלוי בפידבק שלי כדי להרגיש סיפוק והנאה ממה שהוא עושה -שחשוב לי שיהיו לי מדי פעם גם רגעים לעצמי -שחשוב לי שהוא יתחבר עם ילדים אחרים בגינה בני גילו -שחשוב לי שיהיה לו ביטחון עצמי גבוה

המון דברים חשובים לי וכשהם לא מתקיימים אני מתבעסת.

אבל איך הם יתקיימו אם שוב ושוב אמשיך לשמר את המנגנון הזה מולו, שכשהוא מטפס על המגלשה ואומר לי "אמא תראי אותי!", אני מרימה את הראש ואומרת לו "יופי מתוקי".

הוא לא יתעורר יום אחד ויחליט שלא בא לו שיעודדו אותו מהצד וירעיפו שבחים על יכולת הטיפוס שלו. הוא לא יתעורר יום אחד ויחליט על דעת עצמו לוותר על ההרגשה הזו שהוא מרכז העולם. למה לו???

זה מה שהוא מכיר, זה מה שהוא יודע וזה עושה לו טוב ונעים, אז למה שיפסיק את זה מיוזמתו.

אז מה היה צריך לקרות כדי לשנות את המנגנון הזה? הייתי צריכה להסתכל לכיווץ הזה שבתוכי ב"לבן של העיניים" ולהחליט לעשות איתו עבודה. ידעתי שזה לא יקרה ביום, זה ידרוש ממני מאמץ ושינוי הרגל, זה ידרוש ממני להיות "על זה", ממש לעבוד בזה. אבל ידעתי שרק שינוי התפיסה שלי ובעקבות זאת שינוי ההתנהגות שלי - יובילו לשינוי בדפוסי ההתנהגות שלו. ועם המוטיבציה הזו יצאתי לדרך!

המשימה שלי היתה לייצר מולו שפה חדשה, מנגנון חדש בו הוא כבר לא יקבל את אותו מבט + "יופי מתוקי" בכל פעם שהוא מטפס, וכתוצאה מכך הוא ינסה למצוא דרך אחרת למלא לעצמו את המיכל הזה. אני הייתי שם בשבילו אמפתית, קשובה, מכילה (כמה שרק יכלתי) ונתתי לו כלי אחר שימלא את המיכל הזה - כלי שהוא לא אני! אלא כלי שיש לו בתוכו - שהוא פשוט לא מכיר עדיין, אבל ככל שהכיר כבר הזדקק לי פחות ופחות.

אז אילו פעולות עשיתי בתכל'ס ביומיום?

-הפסקתי לעשות בשבילו חלק גדול (בכל זאת גם אני רק אנושית...) מהפעולות שהוא יכל בעצמו שבעבר -עודדתי אותו לעשות לבד עוד פעולות שחשבתי שהוא יכול לעשות בעצמו. -כשהוא פנה אליי לקבל פידבק החזרתי את זה אליו (לא בכל פעם כדי לא לתסכל אותו, אבל בהדרגה יותר ויותר). לדוגמא: -כשהוא אמר לי "אמא תראי אותי - נכון טיפסתי גבוה?" אמרתי לו - "מה אתה חושב? אתה חושב שטיפסת גבוה?" -כשהוא אמר לי - "אמא, הציור הזה יפה?" אמרתי לו - "מה אתה חושב? אתה אוהב את הציור? מה אתה אוהב בו?" -כשהוא אומר לי - "אמא את חושבת שאני אהיה שחקן טוב?" אמרתי לו - "לא יודעת. מה אתה חושב? מה הופך מישהו לשחקן טוב? איזה תכונות יש לשחקן טוב?"

וככה לאט לאט, יום אחר יום, יצרתי מולו דינמיקה אחרת, דינמיקה שמחזירה את הכוח אליו. שמעודדת אותו לחשוב, להתלבט, לפעול, לטעות ולנסות שוב.

לימדתי אותו שתחושת הערך העצמי, המסוגלות העצמית, לא תלויה בדעתו של אף אחד מלבדו - וזה כלי לחיים!

גם היום מדי פעם הוא מבקש את דעתי או מבקש שאחליט בשבילו. אבל ברוב המקרים אני מחזירה את זה אליו. והיום הוא כבר כמעט לא פונה אליי באמירות כאלו, וכשהוא כן ואני מחזירה את זה אליו הוא פחות מתוסכל מזה ומבין שיש בו את הכוח, היכולת, והחכמה להחליט עבור עצמו ואיזה ילד לא רוצה להרגיש שהוא מחליט?!

---------------------------------------------- מזמינה אתכם באהבה להתחיל להביט במראות שהילדים שלכם שמים לכם. הן מראות שמטרתן להגדיל אתכם כאנשים וכהורים.

18 צפיות

מיכל בלינדר - מדריכת הורים ויועצת שינה

טל' : 054-2202031

מייל : bloghorit@gmail.com

כתובת : גבעתיים ישראל

  • Facebook - White Circle

עיצוב אתר-אדם בן גיגי

www.simplemor.com