חיפוש
  • Michal Blinder

איך להפסיק לשבת ליד הילד שלי עד שהוא נרדם?

----------------------------------------------------------- לפני שאסביר מה עושים, אני רוצה לכתוב כמה מילים על המהות שעומדת מאחורי הרעיון של ללמד ילד להירדם עצמאית.


יש שני עקרונות מרכזיים שמנחים כל תהליך לימוד שינה והם:

1. האופן והמקום בו הילד שלי נרדם יהיה האופן שבו הוא יצפה להתעורר. לדוגמא: תינוק שנרדם על ידיים יצפה להתעורר על הידיים, תינוק שנרדם תוך כדי אכילה, יצפה להתעורר עם פטמה בפה (ציצי/בקבוק) וילד שנרדם כשיושבים לידו יצפה להתעורר כשאותו ההורה שישב לידו בהרדמה הראשונית, יהיה שם בדיוק באותו מקום (שלא לומר אותה התנוחה) כשמתעורר. כשזה לא מתקיים, כשהוא מתעורר ואתם לא שם איתו בחדר, אחרי שהייתם שם בזמן ההירדמות שלו הוא פוגש בהלה, הפתעה, חוסר הבנה של המציאות. עבורו זה כאילו הוא מצמץ. ולפני המצמוץ הייתם שם עבורו ואחרי המצמוץ לא הייתם שם, וזה מבלבל. תחשבו עליכם נניח נרדמים מול הטלוויזיה בסלון, ומתעוררים במיטה שלכם. מה תרגישו בשניה הראשונה שתתעוררו? מה תחשבו? מה תשאלו את עצמכם? כנראה שתשאלו – מה זה? מה קרה פה? איך הגעתי לפה? מי הביא אותי לפה? השאלות האלו הן שאלו שהילדים שלנו שואלים בסיטואציה מהסוג הזה. ולכן מאוד חשוב שההרדמה תתבצע באופן עצמאי (כלומר ללא נוכחותכם בחדר), כדי שאם הילד מתעורר בלילה, הוא לא יבהל מעצם היותו לבד בחדר, כי זו הסיטואציה בה נרדם. בתהליך שאפרט בהמשך אנחנו נגמול אותו בהדרגה מהתלות שלו בנוכחות שלכם.


2. הירדמות עצמאית משמעה = הירדמות ללא תלות בשום גורם חיצוני. כל עוד אני נוכחת בזמן ההירדמות איתו בחדר/במיטה, אני משאירה את התלות שהיא הנוכחות שלי, קיימת, וכך מונעת ממנו את למידת המיומנות שהיא הירדמות עצמאית ללא תלות. עד כאן יש?

אז מה עושים? כאן העבודה שונה כשמדובר בתינוקות לעומת פעוטות מגיל 2 ומעלה

כאן אתייחס לגיל 2 ומעלה. הקושי בהירדמות עצמאית בגיל הזה נובע בדרך כלל מהיסטוריה של הרגלי שינה לא עצמאיים ותלות בגורמים שונים (לינה משותפת / הירדמות על ידיים / עם אוכל / נוכחות שלי בחדר וכו'.)


אני צריך שתלמדו אותי להרדים את עצמי בלי עזרה שלכם

כדי שילד יצליח להירדם לבד הוא זקוק לכמה דברים: 1. להרגיש ביטחון, במיטה שלו, בחדר שלו, בבית שלו. 2. תחושת מסוגלות גבוהה – צריך להרגיש שהוא מסוגל להירדם ללא עזרה משום גורם חיצוני 3. לסמוך על עצמו שהוא מסוגל להתמודד על הלבד, החושך, החלומות וכו'

הצרכים האלו הם צרכים רגשיים שמתמלאים במהלך היום, בעירות ולא בשינה. זה מיכל רגשי שמתמלא מתוך חוויה של רואים אותי, מקשיבים לי, אני יכול, אני מסוגל, אני מצליח, גם אם אני נופל, זה לא שובר אותי אני קם ומתמודד שוב, אני חזק, אני משמעותי, אני טוב כמו שאני.

הלילה מהבחינה הזו הוא רק קצהו של חבל ההתמודדות שלי עם המון דברים רגשיים במהלך היום. ככל שהמיכל שלי יתמלא יותר ויותר במהלך היום כך יהיה לי קל יותר לסמוך על עצמי שאני יכול, להרגיש שאני מסוגל, לא להזדקק לשומדבר ואף אחד, כי אני בטוח בעצמי שאני יכול להירדם לבד ולישון לילה שלם לבד.

זה הבסיס הרגשי שמאפשר את השינה הטובה שאנחנו מייחלים לה.

לכן, אם אתם מרגישים שבמהלך היום הילד חווה הרבה קשיים רגשיים באזורים האלו שתיארתי, אז שם צריך לעשות עוד עבודה. וזה מה שאני עושה עם הורים שמגיעים אליי לתהליך פרטני - עובדים על ההורות במקביל לשינה. כי כשעובדים על המקומות האלו בהורות - תהליך השינה והיכולת של הילד להתמסר ללמידת ההירדמות העצמאית מתקדמת הרבה יותר מהר ובקלות.

אחרי שהתייחסנו לפן הרגשי שכרוך בלהירדם לבד ולישון לבד, אפרט את שלבי תהליך ההרדמה: לפני שמתחילים תהליך, מכיוון שמדובר בילדים שאפשר לתקשר איתם, נקיים 'שיחת תיווך' בה נסביר לילד מה היה עד עכשיו ומה עומד לקרות מעכשיו.

השיחה הזו היא קריטית לפני שמתחילים תהליך!!!


זו ההזדמנות שלכם לתאר לילד שלכם מה הולך לקרות, איך הדברים יתנהלו מעתה ואילך. לעשות תיאום ציפיות. לתת לו הזדמנות להגיב. לשאול שאלות להציף את החששות שלו/ ההתנגדויות שלו לתהליך (ועדיף שהם יעלו עכשיו בשיחה מאשר בלילה, בסמוך לשינה, כשכולם כבר עייפים וקצרים מלהכיל ולהיות סבלניים).

זו הזדמנות מצויינת גם להעצים ולתת לו אופק – "אנחנו מאמינים בך, אנחנו יודעים שאתם מסוגל להירדם לבד ולישון לבד. אין לנו ספק שאתה יכול זה רק עניין של לשנות הרגל, וגם אם זה יהיה קשה אנחנו איתך עד שתצליח".


לפני שמתחילים מוודאים עם הילד שכל צרכיו מולאו במלואם: פיפי, סיפור, חיבוק, נשיקה, כרבול, מים לספר לי משהו חשוב מאוד שעבר עליו היום – כל זה צריך לעבור בתיאום הציפיות בשיחת התיווך שאלו פעולות שאנחנו עושים לפני שנכנסים למיטה. כי מרגע שאנחנו במיטה – כף רגלינו לא דורכת על הרצפה.


ואז מתחילים.

שלב 1: התיידדות עם המיטה – בשלב הזה נשב ליד הילד על כסא (לא על המיטה שלו, ולא לשכב איתו במיטה), כשגבינו מופנה לילד = משמע, עכשיו ישנים, אין תקשורת ביננו. לא של מבטים ובטח לא של מילים. המסר הוא כרגע אני כאן איתך כדי לעזור לך להירדם, אבל אנחנו לא מדברים, לא מתקשרים. אלא מנסים להירדם, שזה אומר לשכב בעיניים עצומות. אם הילד ינסה ליצור איתי קשר מילולי בשלב הזה – אני עונה לו בפנטומימה שלא מדברים -אצבע על השפתיים כמו "ששששש", או תנועה של "סגרתי את הפה בריצ'רץ". או במקסימום אם אני חייבת להוציא מילה מהפה אז המילה הזו תהיה "לישון!" או גג 2 מילים "עכשיו ישנים / לא מדברים". נסו לשמור על כמה שפחות מלל.

כשההרדמות יתקצרו, נעבור לשלב 2


שלב 2: הפחתת/הוצאת נוכחות – כאן זה כבר תלוי ילד וסיטואציה אפשר לעשות שלב ביניים בו נרחיק את הכיסא לכיוון הדלת ונישאר עד הירדמות מלאה.

או אם אנחנו מרגישים שהילד כבר נרדם יחסית בקלות ולא זקוק לנוכחות שלנו, נגיד לילה טוב ונצא מהחדר. ההנחיה לילד היא שבשום אופן הוא לא יורד מהמיטה לא משנה מה. אם הוא זקוק למשהו הוא יכול לקרוא לי ואני אגיע אליו. בין אם זה בהרדמה הראשונית ובין אם זה בכל התעוררות במהלך הלילה. בשלב הזה כשהוא קורא לי, אני מתייצבת מיד כשלכל בקשה שלו אני נענית באותו אופן: "אני צמא" – עכשיו לא שותים. שותים לפני השינה, לילה טוב. "יש לי פיפי" – עכשיו לא עושים פיפי. פיפי עושים לפני השינה, לילה טוב. (*אם זה משהו חריג, ונראה לך שאכן הילד חייב לשירותים אז אפשר לאפשר את זה אבל אם בכל יום אחרי שהוא נכנס למיטה הוא מצהיר יש לי פיפי, כנראה שהוא זיהה מנגנון של "להרוויח זמן ותשומת לב" ואז נקפיד שלפני שהוא נכנס למטה למחרת הוא יעשה פיפי ונסביר לו שלא יתאפשר לו לגשת לשירותים אחרי שנכנסים למיטה). "אפשר עוד חיבוק?" – עכשיו אין חיבוק. עכשיו זמן לישון. מחר יהיה זמן לחיבוקים. לילה טוב

חשוב: שימו לב לרגש שאתם ניגשים איתו לילד שלכם. אני מזכירה לכם שהוא עובד עכשיו על לשנות הרגל/תלות שאתם יצרתם עבורו. הוא לא בחר בו. והוא עושה את החלק שלו בלנסות לשנות את ההרגל ומאותת לכם שקשה לו. אם תבינו את הקושי ותצליחו להגיע אליו עם אמפתיה ולא עם כעס/חוסר סבלנות/תסכול, הוא באמת ירגיש שאתם רוצים את זה עבורו ושזה בסדר שקשה לו ושאתם בצד שלו! ולא נגדו. שאתם באמת רואים ומבינים את הקושי שלו ולא נבהלים או נלחצים מזה.

אז רגע לפני שאתם נכנסים לחדר בפעם ה-20 באותו לילה, קחו עוד נשימה ותזכרו שהוא עובד קשה עכשיו בללמד את עצמו להירדם לבד. אתם יכולים להיות איתו בעבודה הקשה לראות את המאמץ שלו ולכבד אותו או להשאיר אותו לבד במערכה – כי כשכועסים עליי אני לא מרגיש שיש פה מישהו שרואה אותי באמת והוא בעדי. אני מבין שאני לבד. ואז הקושי הרגשי שלי רק מתגבר, ויהיה לי עוד יותר קשה להירדם.


שלב 3: אנחנו מכניסים את הילד למיטה אומרים לילה טוב ויוצאים מהחדר. אם הוא קורא לי, אשהה את התגובה אליו. לפעמים הוא יקרא פעמיים שלוש אמא/אבא ואח"כ יהיה שקט – שמשמעו נרדמתי לבד (תזכרו שבשלב הזה הם כבר ידעו שהם מסוגלים.)

אם הילד ממשיך לקרוא לי אחרי דקה -שתיים, לא אגש אליו מיד, אלא מהסלון אשאל "מה?" אם הוא באמת צריך אותי אגש. לפעמים עצם התגובה "מה? או מה אתה צריך?" מספיקה, כי הוא בעצם רצה לודא שאני איתו בבית, והוא השיג את זה. אם זה לא מספיק, אגש אליו.

אחרי X פעמים, (שאתם תחליטו שזה הגבול שלכם) – נניח "מותר לך לקרוא לי עד 3 פעמים ואני אגיע, אחרי זה אני לא אגיע אליך יותר, אני סומכת עליך שתסתדר לבד." ואחרי 3 פעמים אני לא מגיע אליו לחדר יותר. גם אם יהיה שם תסכול, הוא ילמד שהוא מסוגל להתמודד איתו לבד. (תזכרו שתחושת המסוגלות בשלב הזה כבר גבוהה מאוד. הוא כבר נרדם יחסית בקלות ולבד). הוא בעיקר זקוק לגבול ברור. ולאט לאט מלילה ללילה אני יכולה להוריד את מספר הפעמים שמותר לילד לקרוא לי, משלוש, לשתיים, לאחד, ואז לאפס ואז...

טדה דם טה דם... יגיע לילה כזה שתגידו לילה טוב ותצאו מהחדר ותשמעו כלום ושומדבר. ותבינו שהצלחתם! 😊


כמה כללים שחשוב להקפיד עליהם: 1. כל הרדמה תיעשה כפי שנעשתה ההרדמה הראשונית. עקביות ונחישות זה שם המשחק. כל עוד נעביר מסר אחד ברור ולא נבלבל אותם הם יפנימו ויתמסרו לדרך הזו, אם נציע בכל פעם "פתרון חדש שאפשר להירדם איתו לדוגמא: פעם במיטה שלו, פעם בשלי. פעם אני נשארת עד הירדמות מלאה ופעם אחרת יוצאת אחרי 10 דקות זה מייצר עבורו "אלמנט הפתעה" והוא יקום כדי לבחון מה יהיה הפעם? כי יש פה אטרקציה/רווח עבורו. (לא באמת מעניין אותו שלילה עכשיו...)

2. מי שהתחיל את ההרדמה (אמא/אבא) ישלים אותה. ולא תחליפו אחד את השניה באמצע.

3. השלמת פעולה – התחלתם פעולה – תשלימו אותה. לדוגמא: התחלתם לצאת מהחדר ואז הילד התחיל לבכות/לדבר איתכם. סיימו פעולה צאו מהחדר, תעשו סיבוב בבית. תנו לו להתמודד רגע, או שניים כמה שתצליחו ואז תחזרו. תשאירו את השליטה אצלכם בידיים.


אני יודעת שזה המון מידע לעכל. מקווה שזה עזר לכם, לעשות סדר בדברים.



יש עוד המון ניואנסים קטנים וגדולים כמובן שאתם עשויים לפגוש בתהליך הזה, אין לי אפשרות לפרט את כולם כי אצל כל ילד והורה זה יראה אחרת. אבל בשביל זה יש תמיד אפשרות לעשות איתי תהליך פרטני.

אני כאן לשאלות. תכתבו אותן בתגובות ואשיב עליהן בפוסטים הבאים. בהצלחה!!!

392 צפיות1 תגובות

מיכל בלינדר - מדריכת הורים ויועצת שינה

טל' : 054-2202031

מייל : bloghorit@gmail.com

כתובת : גבעתיים ישראל

  • Facebook - White Circle

עיצוב אתר-אדם בן גיגי

www.simplemor.com